פסק-דין בתיק ב"ל 29955-01-10

1.         הנתבע הכיר, עקרונית, בכך שהתובע נפגע בתאונת עבודה בתאריך 7.11.07, לאחר שחדר מסמר לכף רגלו הימנית באתר העבודה בו עבד, אולם דחה את תביעתו לתשלום דמי פגיעה.

במכתב הנתבע מ-11.3.08, נדרש התובע להמציא לנתבע אישור מהמעביד על תאריך חזרתו לעבודה, לאחר הפגיעה מ-7.11.07.

התובע טוען, כי שב לעבודה לאחר כשבועיים ממועד הפגיעה, בתאריך 21.11.07, וכי היה מצוי באי כושר מ-7.11.07 ועד 20.11.07, כמתועד בתעודות אי הכושר שניתנו לו, בעוד הנתבע טוען, כי לפי דיווחי המעסיק, וכעולה מרישום המעסיק מ-3.3.08 על גבי טופס התביעה לדמי פגיעה - רישום שהוסף לאחר שכבר הוגשה התביעה למוסד לביטוח לאומי - התובע החסיר רק יומיים, ולא שבועיים.

נקודת המחלוקת בין הצדדים, הינה - מה משך הזמן שבו נעדר התובע בפועל בחודש 11/07, מעבודתו, בגין תאונת העבודה.

2.         התובע יליד 1984, עבד בתקופה הרלוונטית לתביעה בחברת בנייה בשם "מוני בניה ופיתוח בע"מ", כאשר בתאריך 7.11.07, עבד באתר עבודה בגן האם בחיפה, מקום בו חדר מסמר לרגלו.

התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה בתאריך 10.1.08, אולם התביעה הוחזרה לו לצורך מילוי חלק המעסיק.

לטענת התובע, המעסיק סירב, תחילה, לחתום לו על הטופס, ולאחר מכן הסכים לחתום לו על היעדרות רק של יומיים.

על גבי טופס התביעה המקורי (נ/3), ניתן לראות, כי הוספו נתונים בכתבי יד שונים ובעט שונה (עט כחול), כאשר במהלך ישיבות ההוכחות הסתבר, כי המדובר בתוספת של מנהל החברה, בה עבד התובע, מר מוני שובי (להלן - "מוני").

3.         משום מה, ולמרות המחלוקת בין הצדדים, אשר היתה ידועה כבר בשנת 2008, לא ביקש הנתבע ממוני שימציא לו העתק מכרטיס הנוכחות של התובע, או מיומן הנוכחות בו רשומים כל העובדים שעבדו באתר העבודה בגן האם, בחודש 11/07, על מנת  לבחון את רישום הנוכחות של התובע.

הן התובע והן העדים מטעמו העידו, כי לא היו מחתימים כרטיסי נוכחות בשעון נוכחות, אלא שבאתר העבודה היה מנהל עבודה, והוא זה שהיה רושם את נוכחות הפועלים מידי יום ביומו.

התובע ועדיו אף העידו, כי הרישומים נשמרו אצל מנהל העבודה, שהעבירם אל מוני, כמנהל החברה.

4.         בתלוש השכר שהוצא לתובע עבור חודש 11/07, נרשם כי התובע עבד 15 ימי עבודה (עיין נ/4).

בתלושים קודמים של חודש 9/07 ו-10/07 רשומים, בהתאמה, 24 ו-22 ימי עבודה.

נציין, כי השכר נטו לתשלום בכל החודשים, זהה, כאשר בחודש 11/07, מופיע מרכיב של שעות נוספות.

לא ברור לבית הדין, האם התלושים משקפים נכונה את רישום הימים והשכר, שכן אם התובע היה עובד על בסיס יומי, אין זה סביר שיקבל שכר זהה, על 22 יום כמו על 24 יום.

עוד נוסיף ונציין, כי התובע, ביחד עם עובדים אחרים, הגיש תביעה כנגד החברה בה עבדה בתקופה הרלוונטית לתביעה, בתיק ד"מ 4863/08, בו תבע שכר עבור חודשים 3/08 ו-4/08, וכן ציין בסעיף 11 לכתב התביעה, כי תלושי השכר שהוצאו לו, בהתייחס לחודשים 8/07 ועד 11/07, אינם תואמים - לא את ימי העבודה ולא את השכר שקיבל בפועל.

התביעה כנגד החברה הסתיימה בפשרה.

לא ניתן לבית הדין הסבר מניח את הדעת של המעסיק - מוני, מדוע היה צריך לפצל את השכר בחודש 11/07 למרכיב של שכר יסוד ולמרכיב של שעות נוספות, אם התובע עבד כל החודש כרגיל, למעט יומיים, ומדוע רשומים בתלוש 15 ימי עבודה בלבד.

5.         התובע בעדותו העיד, כי נעדר שבועיים ממקום העבודה, וכי לא עבד יותר מ-15 יום בחודש 11/07, שזהו מספר הימים המוזכר בתלוש.